מבצע!
 

כמון מכשף שיודע המון (7)

65.00

כַּמּוֹן הוּא יֶלֶד־מְכַשֵּׁף נָבוֹן בִּמְיֻחָד. הוּא מַכִּיר אֶת כָּל הַכְּשָׁפִים וְאֶת כָּל הַשִּׁקּוּיִים, וְיוֹדֵעַ אֶת פֵּרוּשָׁם שֶׁל כָּל הַמֻּנָּחִים הֲכִי מְסֻבָּכִים. רַק דָּבָר אֶחָד כַּמּוֹן לֹא יוֹדֵעַ: לַעֲשׂוֹת חַיִּים. כִּי אֵיךְ הוּא יָכוֹל לֶאֱכֹל תּוֹלְעֵי מֶשִׁי מְסֻכָּרוֹת כְּשֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁעֹדֶף סֻכָּר גּוֹרֵם לְמַחֲלַת הַסֻּכַּרְזִיטוּס־לִימְפוֹצִיטוּס הָאֲיֻמָּה? אוֹ לְשַׂחֵק עִם
חַד־קֶרֶן כְּשֶׁבְּיָדָיו פָּתוּחַ הַכֶּרֶךְ הַשְּׁלִישִׁי בִּטְרִילוֹגְיַת תּוֹרַת הַכֶּשֶׁף וְהַכִּשּׁוּף? אַט־אַט חֲבֵרָיו שֶׁל כַּמּוֹן מִתְרַחֲקִים מִמֶּנּוּ, וַאֲפִלּוּ הוֹרָיו מַתְחִילִים לַחְשׁשׁ שֶׁאוּלַי בְּנָם פָּשׁוּט חָכָם מִדַּי. מִי יְלַמֵּד אֶת כַּמּוֹן שֶׁלֹּא אֶת כָּל עֻבְדּוֹת הַחַיִּים אֶפְשָׁר לִמְצֹא בִּסְפָרִים?

אֶשְׁכָּר אֶרְבְּלִיךְ־בְּרִיפְמָן, סוֹפֶרֶת הַיְּלָדִים וְהַנֹּעַר הַיְּדוּעָה, פִּרְסְמָה עַד הַיּוֹם עֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה סְפָרִים, וּבָהֶם הַסְּדָרוֹת וִוינְטֶר בְּלוּ, יַלְדַּת־פֵיוֹת; אֵמֵרַלְד, יַלְדַּת־פֵיוֹת וְסִפּוּרִים מִוִּּוינְדִידַסְט. כַּמּוֹן, מְכַשֵּׁף שֶׁיּוֹדֵעַ הָמוֹן הוּא הַסֵּפֶר הַשְּׁבִיעִי בְּסִדְרַת עוֹלַם הַמְּכַשְּׁפִים שֶׁיָּצְרָה. הַסִּדְרָה זָכְתָה בִּמְאוֹת אַלְפֵי קוֹרְאִים, וּסְפָרֶיהָ הָיוּ לְרַבֵּי־מֶכֶר. אָנִיס, מְכַשֵּׁפָה מַתְחִילָה, זוּטָה, מְכַשֵׁפָה חַסְרַת הַשְׁרָאָה וְעֹלֶשׁ, מְכַשֵּׁף חָדָשׁ בַּשְּׁכוּנָה הִשְׁתַּתְּפוּ בְּמִצְעַד הַסְּפָרִים שֶׁל מִשְׂרַד הַחִנּוּךְ.

כֻּרְכּוּם וּפִּשְּׁתָּה הִבִּיטוּ בִּבְנָם הָאֶמְצָעִי בְּגַאֲוָה מְהוּלָה בְּצַעַר. “אוּלַי כְּדַאי שֶׁתְּנַסֶּה לְהַרְחִיב קְצָת אֶת תְּחוּמֵי הָעִנְיָן שֶׁלְּךָ, חֹמֶד,” יָעֲצָה לוֹ פִּשְּׁתָּה.

“מָה זֹאת אוֹמֶרֶת?” כַּמּוֹן לֹא הֵבִין אֶת כַּוָּנָתָהּ, “אֲנִי קוֹרֵא מִגְוָן עָצוּם שֶׁל סְפָרִים. אֲנִי מִתְעַנְיֵן מַמָּשׁ בְּכָל נוֹשֵׂא שֶׁאֶפְשָׁר…”

כֻּרְכּוּם נִסָּה לְהַסְבִּיר: “אוּלַי אַתָּה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת עוֹד דְּבָרִים נוֹסָף עַל קְרִיאַת סְפָרִים.”

“אָה…” הֵשִׁיב כַּמּוֹן בְּבִלְבּוּל, “אֲנִי…” גִּמְגֵּם, “לֹא בָּטוּחַ מָה עוֹד אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת…”

במלאי

 

תיאור

פֶּרֶק רִאשׁוֹן

אֵיזֶה יֶלֶד מַרְגִּיז!
בְּאוֹתוֹ יוֹם רְבִיעִי, כְּשֶׁיָּצָא כַּמּוֹן מִבֵּיתוֹ שֶׁל סִרְפָּד, הַמּוֹרֶה
שֶׁלּוֹ לְכִשּׁוּף, הוּא הִרְגִּישׁ שֶׁהוּא עוֹמֵד לְהִתְפּוֹצֵץ. לאֹ בֶּאֱמֶת
לְהִתְפּוֹצֵץ )אִם כִּי גַּם זֶה הָיָה אֶפְשָׁרִי אִלּוּ יָדַעְתָּ לִרְקחַֹ אֶת
הַשִּׁקּוּי הַמַּתְאִים…(, אֶלָּא לְהִתְפּוֹצֵץ בְּמוּבָן שֶׁל לְהִשְׁתַּגֵּעַ
מֵרבֹ תִּסְכּוּל.
זֶה לֹא שֶׁהַשִּׁעוּרִים שֶׁל אוֹתוֹ הַבֹּקֶר לֹא הָיוּ מְעַנְיְנִים,
לְהֶפֶךְ, הֵם דַּוְקָא כֵּן הָיוּ. הַשִּׁעוּר “הִיסְטוֹרְיַת הַקֶּסֶם
בַּזְּמַן הָעַתִּיק” הָיָה מְרַתֵּק )סִרְפָּד לִמֵּד לְהִשְׁתַּמֵּשׁ
בִּלְחָשִׁים וּבִנְחָשִׁים(; הַשִּׁעוּר “שִׁיטוֹת מֶחְקָר לַמְּכַשֵּׁף
הַמִּתְקַדֵּם” הָיָה גַּם הוּא, בְּעֵינָיו שֶׁל כַּמּוֹן, מְעוֹרֵר
הַשְׁרָאָה )סִרְפָּד לִמֵּד שִׁיטַת מֶחְקָר חֲדִישָׁה שֶׁבָּהּ הַחוֹקֵר
עוֹמֵד עַל רֶגֶל אַחַת. לָאַחֲרוֹנָה הוּכַח כִּי שִׁיטָה זוֹ
יְעִילָה בִּמְיֻחָד וּמְסַיַּעַת לְהַצְלָחָתוֹ שֶׁל הַמֶּחְקָר(; הַשִּׁעוּר
10 | אשכר ארבליך־בריפמן
“שִׁקּוּיִים וְכִשּׁוּפִים לִמְכַשְּׁפִים וּשְׁאַר מְעוֹפְפִים” הָיָה
נִפְלָא, מַמָּשׁ כְּמוֹ תָּמִיד )סִרְפָּד לִמֵּד אֶת כַּמּוֹן לִרְקחַֹ שִׁקּוּי
לְהַצְמָחַת שֵׂעָר מִתּוֹךְ יַבָּלוֹת גְּדוֹלוֹת בִּמְיֻחָד(; וַאֲפִלּוּ
הַשִּׁעוּר “כְּשִׁיפוֹמֶטְרִיָּה” לֹא הָיָה קָשֶׁה אוֹ מְשַׁעֲמֵם בְּצוּרָה
יוֹצֵאת דֹּפֶן.
כַּמּוֹן אָהַב לִלְמדֹ. מְאוֹד. וְהוּא גַּם הָיָה תַּלְמִיד מִצְטַיֵּן.
לַמְרוֹת זֹאת, וְאַף עַל פִּי שֶׁעָבַר עָלָיו יוֹם לִמּוּדִים מְרַתֵּק,
הוּא יָצָא מִבֵּיתוֹ שֶׁל סִרְפָּד בְּלֵב כָּבֵד וּבְהַרְגָּשָׁה רָעָה.
הוּא נִזְכַּר בְּמָה שֶׁאֵרַע יוֹם קֹדֶם לָכֵן, בְּמַהֲלַךְ שְׁעוֹת אַחַר
הַצָּהֳרַיִם, כְּשֶׁבִּלָּה עִם חֲבֵרָיו בַּגַּן הַצִּבּוּרִי. מָה בְּסַךְ הַכֹּל
רָצָה, לְבַלּוֹת קְצָת בַּגַּן?
הוּא הִגִּיעַ לַגַּן הַצִּבּוּרִי רָכוּב עַל מַטְאַטְאוֹ, הִתְיַשֵּׁב עַל
סַפְסָל־עָנָן וּפָתַח אֶת הַסֵּפֶר שֶׁהֵבִיא עִמּוֹ – הַכֶּרֶךְ הַשְּׁלִישִׁי
שֶׁל “טְרִילוֹגְיַת תּוֹרַת הַכֶּשֶׁף וְהַכִּשּׁוּף”.
עַד מְהֵרָה נִמְלָא הַמָּקוֹם מְכַשְּׁפִים וּמְכַשְּׁפוֹת צְעִירִים
שֶׁסִּיְּמוּ אֶת יוֹם הַלִּמּוּדִים שֶׁלָּהֶם וְיָצְאוּ לְהִתְאַוְרֵר גַּם הֵם
בַּגןַּ הַצִבּּורִּי.
כְּשֶׁהִגִּיעוּ אָנִיס וְלַעֲנָה וְרָאוּ אֶת כַּמּוֹן שָׁקוּעַ בִּקְרִיאָה,
לָעֲגוּ לוֹ.
“תּוֹצִיא אֶת הָאַף מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר לִפְנֵי שֶׁתַּעֲשֶׂה בּוֹ חֹר!”
צִחְקְקָה אָנִיס.
“כֵּן, הוּא גָּדוֹל כְּמוֹ אַף שֶׁל הִיפּוֹפּוֹטַם יַבָּלוֹת אַפְרִיקָנִי!”
הוֹסִיפָה לַעֲנָה עֶלְבּוֹן עַל עֶלְבּוֹן.

כַּמּוֹן בָּלַע אֶת רֻקּוֹ וְהֶחְלִיט לְהִתְעַלֵּם. פַּעַם, כְּשֶׁהָיוּ
יְלָדִים קְטַנִּים, הָיְתָה אָנִיס מְאֹהֶבֶת בּוֹ כָּלִיל. בְּכָל פַּעַם
שֶׁהָיָה עוֹבֵר בָּרְחוֹב הָיְתָה מַסְמִיקָה עַד לִתְנוּכֵי אָזְנֶיהָ. גַּם
לַעֲנָה לֹא בְּדִיּוּק הָיְתָה אֲדִישָׁה כְּלַפָּיו. פַּעַם שָׁמַע אוֹתָהּ
אוֹמֶרֶת לְאָנִיס שֶׁהִיא חוֹשֶׁבֶת שֶׁהוּא הַמְּכַשֵּׁף הֲכִי שָׁוֶה
בָּעוֹלָם וְשֶׁיֵּשׁ לוֹ הַגְּלִימָה הֲכִי יָפָה מִלְּכֻלָּם. וּמָה קָרָה מֵאָז?
מָה הִשְׁתַּנָּה? אַף עַל פִּי שֶׁכַּמּוֹן הָיָה מְכַשֵּׁף נָבוֹן בִּמְיֻחָד,
הוּא לֹא יָדַע לְהָשִׁיב עַל הַשְּׁאֵלוֹת הַלָּלוּ. הוּא שָׁב וְשָׁקַע
בַּסֵּפֶר שֶׁלּוֹ וְלֹא אָמַר דָּבָר.
אַחֲרֵי זְמַן־מָה הוֹפִיעַ בַּגַּן אוֹרֵגָנוֹ וְכַדּוּר בְּיָדָיו.
“בּוֹאוּ נְשַׂחֵק כַּדּוּרְכֶּשֶׁף!” הֵרִיעָה מֶנְטָה, שֶׁהִתְנַדְנְדָה עַל
אַחַת הַנַּדְנֵדוֹת. הִיא זִנְּקָה מִמֶּנָּה וְנָחֲתָה לְצַד אוֹרֵגָנוֹ הַמֻּפְתָּע.
הַיְּלָדִים הִתְאַסְּפוּ בִּקְבוּצָה וְהֵחֵלּוּ לְהִתְמַסֵּר בֵּינֵיהֶם,
תּוֹךְ שֶׁהֵם זוֹרְקִים לָאֲוִיר שְׁלַל כִּשּׁוּפִים שֶׁלָּמְדוּ בְּמִסְגֶּרֶת
שִׁעוּרֵי הַכִּשּׁוּף, כָּל אֶחָד אֵצֶל הַמּוֹרֶה שֶׁלּוֹ.
“רוֹצֶה לְהִצְטָרֵף, כַּמּוֹן?” הִצִּיעַ אוֹרֵגָנוֹ בַּאֲדִיבוּת.
כַּמּוֹן הִסֵּס, אַךְ בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הֶחְלִיט לְהִצְטָרֵף. אַחֲרֵי
הַכֹּל, הוּא לֹא מְקַבֵּל הַצָּעוֹת כָּאֵלֶּה מִדֵּי יוֹם.
“שִׁקּוּי לְהַצְמָחַת חֲצִילִים!” קָרְאָה מֶנְטָה וְזָרְקָה אֶת
הַכַּדּוּר אֶל אָנִיס.
“שִׁקּוּי לִצְבִיעַת נְמָלִים!” צָעֲקָה אָנִיס וּמָסְרָה אֶת הַכַּדּוּר
לְאוֹרֵגָנוֹ.
“אֶמְמְ… שִׁקּוּי מְשַׁנֶּה צוּרָה!” אָמַר אוֹרֵגָנוֹ בְּהִתְלַהֲבוּת
וְזָרַק אֶת הַכַּדּוּר אֶל לַעֲנָה.
כמון, מכשף שיודע המון | 13
“שִׁקּוּי…” נִסְּתָה לַעֲנָה לַחְשׁבֹ עַל מַשֶּׁהוּ, “שִׁקּוּי מהְפֵַּך לְעוּגָה!” נִזְכְּרָה וּמָסְרָה אֶת הַכַּדּוּר לְמַרְוָה.
“שִׁקּוּי לְהַדְבָּרַת טַפִּילִים!” צָוְחָה מַרְוָה בְּעֹנֶג וְזָרְקָה
אֶת הַכַּדּוּר לְעֵבֶר כַּמּוֹן.
הַכַּדּוּר פָּגַע בַּקַּרְקַע, לְצַד רַגְלוֹ הַשְּׂמָאלִית שֶׁל כַּמּוֹן.
כַּמּוֹן, שֶׁעָמַד בֵּין הַיְּלָדִים אַךְ עֲדַיִן הָיָה שָׁקוּעַ בִּקְרִיאָה,
נִבְהַל וְקָפַץ הַצִּדָּה.
“אוּף!” קָרְאוּ כֻּלָּם.
“עַכְשָׁו צָרִיךְ לְהַתְחִיל מֵהַתְחָלָה!” הִתְרַגְּזָה לַעֲנָה.
“תּוֹרִיד כְּבָר אֶת הַסֵּפֶר, כַּמּוֹן!” אָמַר אוֹרֵגָנוֹ, “אִי אֶפְשָׁר
לְשַׂחֵק כָּכָה בְּכַדּוּר!”
כַּמּוֹן הַנָּבוֹךְ סָגַר אֶת הַסֵּפֶר בַּחֲבָטָה וְהֵנִיחַ אוֹתוֹ עַל
הַסַּפְסָל.
“בְּסֵדֶר,” אָמַר, “אָז… בְּמָה אָמַרְנוּ שֶׁאֲנַחְנוּ מְשַׂחֲקִים?”
“אוּיְשׁ, אֵיזֶה יֶלֶד מַרְגִּיז!” שִׁלְּבָה מֶנְטָה אֶת יָדֶיהָ, “אֵיפֹה
הָיִיתָ עַד עַכְשָׁו?!”
“אֶמְמְ… כָּאן?” נִחֵשׁ כַּמּוֹן אֶת הַתְּשׁוּבָה.
הָרוּחוֹת סָעֲרוּ, אַךְ אוֹרֵגָנוֹ הִרְגִּיעַ אוֹתָן בִּמְהִירוּת: “לֹא
מְשַׁנֶּה, בּוֹאוּ נַתְחִיל מֵהַתְחָלָה.” הוּא זָרַק אֶת הַכַּדּוּר אֶל
אָנִיס וְקָרָא: “שִׁקּוּי מַצַּב רוּחַ!”
כַּמּוֹן חִיֵּךְ בִּמְבוּכָה וְנִסָּה בְּכָל כּוֹחוֹ לְהִשְׁתַּלֵּב, אַךְ לַמְרוֹת
נִסְיוֹנוֹתָיו הִרְגִּישׁ שֶׁהַדָּבָר אֵינוֹ עוֹלֶה בְּיָדוֹ, וּלְמַעֲשֶׂה, מָה
שֶׁבֶּאֱמֶת רָצָה הָיָה לַחְזֹר וְלִקְרֹא כְּבָר בַּסֵּפֶר שֶׁלּוֹ.