מבצע!
 

האפלוליות

70.00

“מִי… אַתֶּן?” שָׁאַל טוֹמִי בְּגִמְגּוּם.
“אֲנַחְנוּ אַפְלוּלִיּוֹת, בּוּר שֶׁכְּמוֹתְךָ,” עָנְתָה לוֹ אַחַת מֵהֶן.
“אַתֶּן פֵיוֹת?” הִתְבַּלְבֵּל טוֹמִי, “שֵׁדוֹנִיּוֹת?”
“אֲנַחְנוּ אַפְלוּלִיּוֹת, כְּבָר אָמַרְתִּי,” רָגְזָה הָאַפְלוּלִית, “לֹא פֵיוֹת וְלֹא שֵׁדוֹנִיּוֹת. אֲנַחְנוּ הַרְבֵּה פָּחוֹת תְּמִימוֹת מִפֵיוֹת וְהַרְבֵּה יוֹתֵר חֲכָמוֹת מִשֵּׁדוֹנִיּוֹת.”
“לֹא יָדַעְתִּי… שֶׁקַּיָּמִים דְּבָרִים כָּאֵלֶּה…” הוֹסִיף טוֹמִי לְגַמְגֵּם.
“וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי שֶׁקַּיָּמִים יְלָדִים מְטֻמְטָמִים כָּאֵלֶּה…” הֵשִׁיבָה לוֹ אַפְלוּלִית אַחֶרֶת, “אֲבָל הִנֵּה, אֲנִי רוֹאָה שֶׁכֵּן.”הַרְפַּתְקָאוֹת מְלֵאוֹת הוּמוֹר וְדִמְיוֹן מַמְתִּינוֹת לָכֶם בַּסֵּפֶר הַמְּשַׁעֲשֵׁעַ הַזֶּה, פרי עטה של אֶשְׁכָּר אֶרְבְּלִיךְ-בְּרִיפְמָן, מְחַבֶּרֶת הַסְּפָרִים אָנִיס, מְכַשֵּׁפָה מַתְחִילָה; לִיר הַדְּרָקוֹן וּשְׁעוֹן-הַחוֹל; כּוֹכָבִים נוֹפְלִים; אִמָּא, נָכוֹן?; וְסִדְרַת רַבֵּי הַמֶּכֶר הַמַּצְלִיחָה, ווִינְטֶר בְּלוּ, יַלְדַּת-פֵיוֹת.

במלאי

 

תיאור

פרק ראשון

הַכֹּל הִתְחִיל בִּגְלַל פְלוֹפְּסִי

טוֹמִי בְּרָאוּן הָיָה יֶלֶד רָגִיל לַחֲלוּטִין — לֹא גָּבוֹהַּ וְלֹא נָמוּךְ, לֹא שָׁמֵן וְלֹא רָזֶה, לֹא יָפֶה מִדַּי וְלֹא מְכֹעָר מִדַּי, לֹא נָבוֹן בִּמְיֻחָד אֲבָל בְּוַדַּאי לֹא טִפֵּשׁ.
הָיָה לוֹ שֵׂעָר חוּם, יָשָׁר כְּמוֹ סְפָּגֵטִי שֶׁמִּישֶׁהוּ גִּהֵץ (כָּכָה אִמָּא שֶׁלּוֹ הָיְתָה אוֹמֶרֶת), פּוֹנִי שֶׁמַּגִּיעַ כִּמְעַט עַד לָעֵינַיִם, שֶׁהָיוּ יְרֻקּוֹת מְאֹד, וַהֲמוֹן הֲמוֹן נְמָשִׁים עַל הַפָּנִים. הוּא הָיָה בֶּן תֵּשַׁע וָרֶבַע וְלָמַד בְּכִתָּה ג’, בְּבֵית הַסֵּפֶר הַיְּסוֹדִי הַמְּקוֹמִי עַל שֵׁם הֶנְרִיֵטָה שְׁמִידְט.
טוֹמִי חַי עִם הוֹרָיו וּשְׁנֵי אֶחָיו בְּבַיִת לָבָן גָּדוֹל בֶּן שְׁתֵּי קוֹמוֹת, בְּפַרְוָר קָטָן וְרָדוּם בְּשֵׁם אֵפֶּלְסַיְד, שֶׁהָיָה זָרוּעַ בָּתִּים לְבָנִים דּוּ־קוֹמָתִיִּים, מְשֻׁבָּצִים בְּמִדְשָׁאוֹת מוֹרִיקוֹת.
בְּחַיָּיו שֶׁל טוֹמִי הָיְתָה רַק אַהֲבָה אַחַת אֲמִתִּית (חוּץ מֵהַהוֹרִים שֶׁלּוֹ, כַּמּוּבָן) — פְלוֹפְּסִי, כֶּלֶב הַטֶּרְיֶר שֶׁלּוֹ. פְלוֹפְּסִי הָיָה כֶּלֶב שׁוֹבָב, עִם שֵׂעָר לָבָן, מְקֻרְזָל וּפָרוּעַ, שֶׁהָיָה נִכְנָס לוֹ לְלֹא הֶרֶף לָעֵינַיִם. כְּשֶׁלִּיזִי, אֲחוֹתוֹ הַקְּטַנָּה שֶׁל טוֹמִי, הָיְתָה רוֹצָה לְהַרְגִּיז אוֹתוֹ, הִיא הָיְתָה אוֹסֶפֶת אֶת הַשֵּׂעָר שֶׁמֵּעַל עֵינָיו שֶׁל פְלוֹפְּסִי בְּגוּמִיַּת שֵׂעָר וְרֻדָּה אוֹ בְּסִכַּת רֹאשׁ צִבְעוֹנִית בְּדֻגְמַת פַּרְפַּר אוֹ חִפּוּשִׁית. לֹא נִרְאֶה הָיָה שֶׁהַדָּבָר מַפְרִיעַ לַכֶּלֶב, אַךְ אֶת טוֹמִי זֶה הִרְגִּיז מְאֹד. לִפְעָמִים הָיָה שׁוֹבֵר אֶת הַסִּכָּה וְזוֹרֵק אוֹתָהּ לַפַּח (לְלִיזִי הָיָה אֹסֶף עֲנָקִי שֶׁל סִכּוֹת וְגוּמִיּוֹת וְהָעִנְיָן הוֹתִיר אוֹתָהּ אֲדִישָׁה לְגַמְרֵי), וְלִפְעָמִים הָיָה מוֹשֵׁךְ לְלִיזִי בַּשֵּׂעָר אוֹ אֲפִלּוּ מַרְבִּיץ לָהּ קְצָת, חַלָּשׁ, מִבְּלִי שֶׁמִּישֶׁהוּ שָׂם לֵב.
אֲבָל בְּדֶרֶךְ כְּלָל הָיָה טוֹמִי יֶלֶד טוֹב. מִין יֶלֶד שֶׁלֹּא נוֹטֶה לְהִסְתַּבֵּך בְּצָרוֹת יוֹתֵר מִדַּי. לְעֻמַּת זֹאת אֶנְדְּרוּ, אָחִיו הַגָּדוֹל, הָיָה יֶלֶד פְּרָאִי וּמַרְבִּיצָן. כָּל יַלְדֵי בֵּית הַסֵּפֶר הַיְּסוֹדִי עַל שֵׁם הֶנְרִיֵטָה שְׁמִידְט פָּחֲדוּ מִמֶּנּוּ. בְּעִקָּר הַיְּלָדִים הַקְּטַנִּים. אֶנְדְּרוּ הָיָה בְּסַךְ הַכֹּל בְּכִתָּה ו’, אֲבָל הוּא הָיָה כֹּה שָׁמֵן וְגָדוֹל שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה בְּקַלּוּת לַחְשֹׁב שֶׁהוּא בֶּן אַרְבַּע־עֶשְׂרֵה לְפָחוֹת. גַּם הוּא, כְּמוֹ טוֹמִי, הָיָה מְנֻמָּשׁ וּבַעַל שֵׂעָר חוּם וְחָלָק.
אָז מָה בְּעֶצֶם כָּל כָּךְ מְעַנְיֵן בְּטוֹמִי?
וּבְכֵן, טוֹמִי הָיָה אָמְנָם יֶלֶד רָגִיל, אֲבָל הַסִּפּוּר שֶׁקָּרָה לוֹ, הַסִּפּוּר שֶׁעוֹמֵד לְהִכָּתֵב כָּאן, הַסִּפּוּר שֶׁאַתֶּם עוֹמְדִים לִקְרֹא, הוּא בְּהֶחְלֵט בִּלְתִּי־רָגִיל, שֶׁלֹּא לוֹמַר מוּזָר, וַאֲפִלּוּ דֵּי מְצַמְרֵר.
וְהַכֹּל הִתְחִיל… הַכֹּל הִתְחִיל בִּגְלַל פְלוֹפְּסִי.