לפני שנתיים, כשחזרנו מדרום אפריקה, הבטחתי לכתוב פוסט פילים.
מפיל לשם, כתבתי פוסט קופים, ובמקום פוסט פילים- שכל פעם דחיתי ודחיתי- איכשהו, מבלי להתכוון, כתבתי ספר.
ועכשיו אני כאן כדי לפרוע את חובי וגם כדי לספר לכם קצת מה עומד מאחורי הספר החדש שלי “הפיל היודע”, שהוא ראשון מתוך הסדרה “תלתן”.
מי שמכיר אותי כאן, יודע שמעבר לאהבתי העמוקה לפיות, יש בי גם אהבה עצומה לטבע ולבעלי החיים.
אנחנו מן משפחה חוקרת שכזו, ומאוד אוהבים לנסוע למקומות חדשים, ללמוד, לגלות ולהכיר בין היתר כמה שיותר בעלי חיים. יש משהו במפגש איתם שמביא אותי לרגעים של אושר טהור. אושר שכמעט אין לי דרך להסביר. יש מן רגע כזה שבו נוצר קסם ועפים ניצוצות לכל עבר ויש בי באותם רגעים הודיה עצומה על כך שהייתה לי האפשרות לחוות ולגעת ולראות בעל חיים נוסף.
וכן, אנחנו תמיד בודקים לאן אנחנו הולכים. לא מתכרבלים עם אריות מסוממים וגם לא הולכים למופעי קרקס וכיוב’. להיפך, אני באמת באמת מעריכה את העובדה שאני יכולה לפגוש בעל חיים נעלה ומכובד, מבלי להפריע לו או לפגוע בו.
דרום אפריקה הייתה עבורנו הגשמת חלום. מקום בו פגשנו מגוון אינסופי כמעט של בעלי חיים. עברנו בין מקלטי שיקום והצלה שונים, בין אם של קופים, בין אם של בעלי כנף, בין אם של משפחת החתוליים ובין אם של פילים.
כך יצא שביקרנו בשני מקלטי פילים שונים, בהם שמענו אינספור סיפורים על אודות היצורים המופלאים הללו. על האינטליגנציה הגבוהה שלהם, על הזיכרון המרשים שלהם, על הקושי שהם מערימים (ללא כל כוונה, כמובן) על תושבי דרום אפריקה, על כמויות המזון שהם צורכים, על היכולת שלהם להשמיד יערות במחי חדק, על יחסם האמביוולנטי של התושבים כלפיהם, על כמה קשה בעצם לגדל פיל, על סחר לא חוקי בחטים ובאיברים, על צייד לא חוקי וכן הלאה. למדנו המון. ראינו. האכלנו. נגענו. ליטפנו. בעדינות. בכבוד.
יצאתי משני המקלטים האלה מוקסמת ומלאת הערכה.
משהו בבעל החיים הזה הותיר בי רושם עז. מדהים שהחיה הענקית והמסיבית הזו נראתה בעיני כל כך עדינה, כל כך רגישה.
ומה אומרת תלתן, הגיבורה שלי, כבר בפרק הראשון אתם שואלים?
“וואו! כמה אני אוהבת את החיה הזאת! יש בה משהו כל כך… עָדִין!”
היא כנראה שמעה אותי אומרת את זה פעם. אין לי הסבר אחר.
כשחזרתי לארץ, משהו בי געש. משהו נע בי וזז בי וזע בי, ממש כפי שחשה הביצה שהתחפשה רגע לפני שבקעה.
הייתי חייבת לכתוב על פילים. פשוט חייבת.
בהתחלה עצרתי את עצמי. ניסיתי להתאפק. ניסיתי להיות הגיונית. ועל כך- על האיפוק הזה, על ההגיון שעמד מאחוריו, על שוק הספרים ועל האיש האחד שלא ויתר עליי ולא הפסיק להציק ולהטריד אותי עד שיצא ממני ספר- אספר בהמשך. לגמרי מגיע לו פוסט נפרד. ובחיי שהוא היה נודניק רציני.
ואז, במקום אפרוח, בקע הספר הזה. ספר שכל כולו פילים.
אבל בעצם לא כל כולו פילים. כל כולו יַלְדּוּת ותום וטבע וחופש ותגליות ראשונות מרגשות ודשא ירוק ושני טווסים בשם נוּלי וטִימוֹר.
אגלה לכם סוד: כשהייתי ילדה רציתי להיות וטרינרית. לא כבאית, לא שוטרת, לא רקדנית בלט. וטרינרית. כשקצת גדלתי, החלומות שלי השתנו, אבל נותרה בי הערכה ואפילו הערצה עצומה לווטרינרים ולמקצוע שלהם. מבחינתי הם עושים את אחד הדברים הכי חשובים בעולם. הם מצילים בעלי חיים. היש משהו נשגב מזה?
וכבר כמה וכמה שנים מתבשל לי בראש סיפור מסגרת: ילדה שיש לה אמא וטרינרית ודרכה היא זוכה להכיר ולפגוש שלל בעלי חיים וגם לטפל בהם. ביחד עם חיבתי העזה למסעות, הוספתי לתבשיל גם ביקור בדרום אפריקה (ובספרים הבאים במדינות אחרות) והתחלתי לחגוג. החלטתי שאני לא כותבת על מדינות באופן כללי אלא מתמקדת במסעות שאנחנו עצמנו עשינו כמשפחה. כך אני זוכה לתאר בדיוק מה ראינו ולנסות להעביר את התחושה. יש בזה משהו מאוד מרגש בעיני. כי אז עולים לנגד עיני כל כך הרבה פרטים, פרטים שהעין קולטת וחולפת על פניהם ועד שהם לא מנוסחים וכתובים- הם מתמוססים.
ואז נולדה לי תלתן. ילדה סקרנית בת עשר, טום בוי כזו, שלא פוחדת לטפס על עצים, להתלכלך, להיפצע ואפילו לגלח לעצמה את רעמת התלתלים כשנמאס לה אחת ולתמיד מהקשרים בשיער.
ונחשו במה עוסקת טלי, אמא של תלתן?
היא וטרינרית, כמובן (גם יצא אחלה חרוז).
ולאן טלי ותלתן נוסעות בספר הפיל היודע?
נראה לי שאתם כבר יכולים להסיק לבד.
ומה הן פוגשות שם?
גם כאן אתם כבר בהחלט מסוגלים לנחש ניחוש מושכל.
טלי, היא מומחית עיניים וטרינרית והיא מוזמנת למקלט פילים בדרום אפריקה כדי לבצע שני ניתוחי קטרקט בעיניהם של הפילים. וכן, יש כזה דבר, נדיר אבל קיים, ועם כמה שקראתי על הנושא הזה- לדעתי אני כבר מסוגלת לבצע ניתוח כזה בעצמי. אל דאגה. אם יש לכם פיל – עליי.
ומה עוד? כי הספר הזה הוא לא רק תותים (ואריות שכן או לא אוהבים תות).
הסדרה נוגעת ליחס המורכב של בני האדם אל בעלי החיים. היא מציגה את הטוב ואת הרע, אבל היא מציגה את הרע או הבעייתי או הראוי לתיקון- קראו לזה איך שתרצו- בצורה עדינה, מותאמת, מונגשת. אני חושבת שהיא חושפת בפניי הילדים את הנושאים הלא פשוטים האלה בצורה פחות מאיימת ועם זאת נוכחת. כי זה כאן, אין מה לעשות, והיה לי חשוב לתת לזה מקום בספרות הילדים.
אפשר לומר שהרגשתי שאי אפשר יותר להתעלם מהפיל שבחדר 
האם יש פה את האסקפיזם אליו אנו כל כך משוועים בימים אלה? גם. פילים, אפריקה, המון טוב והמון יופי, מטעי מקדמיה, נופים פסטורלים, מרחבים ושדות, מטעמים חדשים לגלות.
אבל יש פה גם שתי פילות שנעלמות ותעלומה לפתור.
איזה מזל שתלתן היא ילדה כל כך נבונה וסקרנית.
על האיורים המופלאים: אביאל בסיל
על העריכה המופלאה: עפרה גלברט-אבני
הספר ראה אור בהוצאת אגם (שגם היא מופלאה, כמובן) והשבוע הופץ לכל חנויות הספרים 
