סיפורים עם כנפיים

הַהֲצפָָה בּנִהְַר הַתֶּמְזה

בָּרָק חַד פִּלַּח אֶת הַשָּׁמַיִם וְסִנְוֵר אֶת הָרְחוֹב. זְמַן קָצָר אַחַר

כָּךְ הִרְעִים הָרַעַם, אֵימְתָנִי וּמַחֲרִישׁ אָזְנַיִם. אוֹר הָעֲשָׁשִׁית גָּוַע

לְרֶגַע, וּמִיָּד שָׁב וְהִתְעַצֵּם.

טוּנְדְּרָה דָּאֲגָה שֶׁמָּא יִכְבֶּה הָאוֹר וְלֹא פָּסְקָה מִלְּהָנִיעַ בִּזְהִירוּת

אֶת הַפְּתִילָה.

“אַתְּ עוֹד תִּכָּוִי!” הִזְהִירָה אוֹתָהּ טַייְגָּה, אֲחוֹתָהּ הַתְּאוֹמָה, אַךְ

טוּנְדְּרָה הֵנִיפָה יָדָהּ בְּבִטּוּל וְאָמְרָה שֶׁהִיא יוֹדַעַת מָה הִיא עוֹשָׂה.

אַחֲרֵי הַכֹּל, הִיא חַיָּה בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּבָר דֵּי זְמַן כְּדֵי לְהִזָּהֵר שֶׁלּאֹ לְהִכָּווֹת. רְגָעִים סְפוּרִים לְאַחַר מִכֵּן מָצְאָה אוֹתָהּ טַייְגָּה מוֹצֶצֶת אֶת אַחַת מֵאֶצְבְּעוֹתֶיהָ, אַךְ טוּנְדְּרָה סֵרְבָה לוֹמַר מַדּוּעַ וְלֹא שָׁקְלָה לְהוֹדוֹת אַף לְרֶגַע כִּי אֶצְבָּעָהּ נִצְרְבָה בָּאֵשׁ.

רַעַם נוֹסָף הִרְעִיד אֶת הַבַּיִת. פָּאתוֹס הִשְׁמִיעַ יְבָבָה חֲלוּשָׁה וְזָחַל

אֶל מִתַּחַת לְשֻׁלְחַן הַסָּלוֹן שֶׁהָיָה עָשׂוּי עֵץ לאֹ מְעֻבָּד. הַסּוּפוֹת

הַלָּלוּ הָיוּ יוֹתֵר מִדַּי בִּשְׁבִילוֹ. מֵאָז שֶׁהָיָה גּוּר צָעִיר פָּחַד מֵהֶן,

וְעַתָּה, כְּשֶׁהָיָה כֶּלֶב בָּא בַּיָּמִים, הַמַּצָּב רַק הֶחְמִיר.

“הוֹ, חֹמֶד שֶׁלָּנוּ,” נִסְּתָה טַייְגָּה לְהַשְׁחִיל יָד גְּרוּמָה אֶל מִתַּחַת

לַשֻּׁלְחָן, אַךְ כְּאֵב הַשִּׁגָּרוֹן הִקְשָׁה עָלֶיהָ לְהִתְכּוֹפֵף.

הַגֶּשֶׁם הִתְדַּפֵּק עַל הַחַלּוֹנוֹת וְהַזְּגוּגִיּוֹת רָעֲדוּ. טוּנְדְּרָה עָבְרָה

וּבָדְקָה כִּי הַבַּיִת אָטוּם הֵיטֵב, אַךְ כְּשֶׁחָלְפָה עַל פְּנֵי הַחַלּוֹן הַקָּטָן

שֶׁבַּכְּנִיסָה, הִבְחִינָה בִּתְנוּעָה. לֹא הָיָה זֶה הַגֶּשֶׁם וְגַם לֹא הָרוּחַ

הַמַּכָּה בָּעֵצִים.

“יֵשׁ שָׁם מִישֶׁהוּ!” הוֹדִיעָה וּפָתְחָה אֶת בְּרִיחַ דֶּלֶת הַכְּנִיסָה.

“חַכִּי!” קָרְאָה טַייְגָּה. “מָה אַתְּ פּוֹתַחַת כָּכָה סְתָם אֶת הַדֶּלֶת?

מִי יוֹדֵעַ מִי מִסְתּוֹבֵב שָׁם בַּחוּץ בְּעִצּוּמָהּ שֶׁל סוּפָה!”

אַךְ טוּנְדְּרָה כְּבָר פָּתְחָה אֶת הַדֶּלֶת לִרְוָחָה. עַל הַגְּזוּזְטְרָה מוּלָהּ

עָמְדוּ שְׁלֹשָׁה יְלָדִים רְטֻבִּים עַד לְשַׁד עַצְמוֹתֵיהֶם וְרוֹעֲדִים

מִקֹּר.

“מָה אַתֶּם עוֹשִׂים כָּאן, יְלָדִים?” שָׁאֲלָה בְּגַבּוֹת מְכֻוָּצוֹת. “כִּמְעַט

עֲשִׂיתֶם לִי הֶתְקֵף לֵב!”

“אוֹי, אֲנַחְנוּ מִצְטַעֲרִים…” גִּמְגֵּם אֶחָד מֵהֶם. “פָּשׁוּט… חִפַּשְׂנוּ

מַחֲסֶה מֵהַגֶּשֶׁם… אַתְּ מְבִינָה… חָשַׁבְנוּ שֶׁנּוּכַל לְהִסְתַּתֵּר כָּאן,

מִתַּחַת לַמִּרְפֶּסֶת הַמְּקֹרָה הַזֹּאת, אִם זֹאת לֹא טִרְחָה גְּדוֹלָה

מִדַּי…”

“נוּ, זֶה בִּכְלָל לֹא עִנְיָן שֶׁל טִרְחָה,” הִתְרַכְּכָה טוּנְדְּרָה וּמַבָּטָהּ

הַחַשְׁדָנִי הִתְחַלֵּף בְּמַבָּט חַם וְחוֹמֵל. “בּוֹאוּ, הִכָּנְסוּ פְּנִימָה, לֹא

נִתֵּן לָכֶם לְהִשָּׁאֵר בַּחוּץ.” הִיא פָּתְחָה אֶת הַדֶּלֶת לִרְוָחָה וְסִמְּנָה

בְּיָדָהּ לַיְּלָדִים לְהִכָּנֵס.

הַיְּלָדִים הֶחֱלִיפוּ בֵּינֵיהֶם מַבָּטִים מְהֻסָּסִים.

“אֲנַחְנוּ לֹא נוֹשְׁכוֹת,” אָמְרָה טוּנְדְּרָה.

“אֲבָל פָּאתוֹס כֵּן,” הוֹסִיפָה טַייְגָּה בִּקְרִיאָה מֵהַסָּלוֹן.

טוּנְדְּרָה גִּלְגְּלָה אֶת עֵינֶיהָ. “תִּצְטָרְכוּ לִסְלחַֹ לַאֲחוֹתִי. הִיא מְנַסָּה

לְהִתְבַּדֵּחַ, אֲבָל לאֹ תָּמִיד הוֹלֵךְ לָהּ. נוּ, הִכָּנְסוּ, הִכָּנְסוּ, כָּל הַקֹּר

חוֹדֵר פְּנִימָה!”

הַיְּלָדִים נִכְנְסוּ וְטוּנְדְּרָה סָגְרָה מֵאֲחוֹרֵיהֶם אֶת הַדֶּלֶת.

שְׁלוּלִית קְטַנָּה הֵחֵלָּה לְהִקָּווֹת אַט אַט וּבִזְהִירוּת סְבִיב רַגְלֵי

הַיְּלָדִים.

טַייְגָּה הִתְקָרְבָה וְהִנִּיחָה סְמַרְטוּט יָבֵשׁ עַל הָרִצְפָּה, תּוֹךְ כְּדֵי

אֲנָחוֹת וּמִלְמוּלִים בִּלְתִּי בְּרוּרִים.

“סְלִיחָה…” מִלְמְלָה הַיַּלְדָּה, שֶׁהָיְתָה מְנֻמֶּשֶׁת וּסְמוּקַת לְחָיַיִם

וְשִׁנֶּיהָ נָקְשׁוּ מִקֹּר. שְׂעָרָהּ הַכָּתֹם וְהָרָטֹב דָּבַק לְמִצְחָהּ, וְעַל פְּנֵי

מְעִילָהּ סְפוּג הַמַּיִם הִשְׁתַּלְשְׁלוּ שְׁתֵּי צַמּוֹת עָבוֹת, רְטֻבּוֹת גַּם

הֵן.

“הָסִירוּ אֶת הַמְּעִילִים,” הִצִּיעָה טַייְגָּה, “הֵם כְּבָר לֹא יַעַזְרוּ

לָכֶם.”

הַיְּלָדִים הֵסִירוּ אֶת מְעִילֵיהֶם וְהִנִּיחוּ אוֹתָם עַל הַמִּתְלֶה

שֶׁבַּכְּנִיסָה.

טַייְגָּה הֵזִיזָה בְּעֶזְרַת רַגְלָהּ אֶת הַסְּמַרְטוּט לְכִוּוּן מִתְלֵה הַמְּעִילִים וְנָתְנָה לוֹ לִסְפֹּג אֶת טִפּוֹת הַמַּיִם הַנּוֹטְפוֹת.

“חַכּוּ, אָבִיא לָכֶם מַגָּבוֹת,” אָמְרָה טוּנְדְּרָה וְהֵחֵלָּה לְהִתְרוֹצֵץ

סְבִיב הַיְּלָדִים הַמְבֻיָּשִׁים, הָרוֹעֲדִים מִקֹּר.

“אַתֶּם גָּרִים בָּאֵזוֹר?” חָקְרָה טַייְגָּה, שֶׁעֲדַיִן לאֹ הָיְתָה מְשֻׁכְנַעַת

שֶׁהַכְנָסַת הָאוֹרְחִים הַבִּלְתִּי צְפוּיָה הַזּוֹ אָכֵן הֶכְרֵחִית.

אַחַד הַבָּנִים, שֶׁהִצִּיג אֶת עַצְמוֹ בְּתוֹר בּוּלִי, הִנְהֵן. “אֲנִי גָּר בִּקְצֵה

הָרְחוֹב,” אָמַר. “וּבֶּנְגִּ’י וּפִיפִי גָּרִים שְׁנֵי רְחוֹבוֹת מִכָּאן. הֵם

אַחִים.”

“כֵּן, הֵבַנְתִּי אֶת זֶה,” אָמְרָה טַייְגָּה וּבָחֲנָה אֶת שְׂעָרָם הַכָּתםֹ הָעַז שֶׁל שְׁנֵי הַיְּלָדִים. “אֲבָל אֵיזֶה מִן שֵׁם זֶה פִיפִי?” הוֹסִיפָה וְשָׁאֲלָה.

“זֶה קִצּוּר שֶׁל פִיוֹנָה,” הִסְבִּירָה פִיפִי. “אֲנִי מִתְנַצֶּלֶת…”

“עַל מָה?” טַייְגָּה נִרְאֲתָה מְשֻׁעֲשַׁעַת וְחַסְרַת סַבְלָנוּת בּוֹ בָּעֵת,

“לָמָּה אַתֶּם מִתְנַצְּלִים כָּל הַזְּמַן? מַדּוּעַ אַתֶּם כָּל כָּךְ מְנֻמָּסִים?

מִי חִנֵּךְ אֶתְכֶם?”

הַיְּלָדִים לֹא הִצְלִיחוּ לְהָבִין אִם טַייְגָּה רְצִינִית אוֹ שֶׁהִיא שׁוּב

מְנַסָּה לְהִתְבַּדֵּחַ, וְעַל כֵּן בָּחֲרוּ שֶׁלֹּא לַעֲנוֹת.

“בְּכָל אֹפֶן,” אָמְרָה טוּנְדְּרָה בְּעוֹדָהּ מוֹשִׁיטָה לַיְּלָדִים מַגָּבוֹת

נְקִיּוֹת, “אֲנִי טוּנְדְּרָה, וְזוֹ, הַזַּעֲפָנִית, הִיא אֲחוֹתִי, טַייְגָּה.”

“הֵי!” קָפַץ בּוּלִי בְּהִתְלַהֲבוּת, “יֵשׁ לָכֶן שֵׁמוֹת שֶׁל אֲזוֹרֵי אַקְלִים!

זֶה מַמָּשׁ נֶחְמָד!”

טַייְגָּה וְטוּנְדְּרָה הִבִּיטוּ זוֹ בָּזוֹ בְּחִיּוּךְ מְשֻׁעֲשָׁע.

“וּלְךָ יֵשׁ יֶדַע לֹא רַע בִּקְלִימָטוֹלוֹגְיָה,” שִׁבְּחָה אוֹתוֹ טוּנְדְּרָה, אַךְ

בּוּלִי נֶאֱלַץ לְהוֹדוֹת כִּי הוּא לֹא מַכִּיר אֶת הַמִּלָּה.

“חֵקֶר הָאַקְלִים,” הִסְבִּירָה טוּנְדְּרָה וּלְאַחַר מִכֵּן הִצִּיעָה כִּי הַיְלָּדִים יַחְלְצוּ אֶת נַעֲלֵיהֶם.

“אֶת הַגַּרְבַּיִם אָשִׂים לְצַד הָאָח, וּבְעוֹד זְמַן קָצָר הֵם יִתְיַבְּשׁוּ.

הַסּוּפָה וַדַּאי תַּחֲלףֹ בְּקָרוֹב וְאָז תּוּכְלוּ לָשׁוּב הַבַּיְתָה. אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁהוֹרֵיכֶם מֻדְאָגִים.”

הַיְּלָדִים הִנְהֲנוּ.

“אוּלַי נוּכַל לְהִתְקַשֵּׁר הַבַּיְתָה?” שָׁאֲלָה פִיפִי, שֶׁנִּרְאֲתָה

הָאַחֲרָאִית מִבֵּין הַשְּׁלֹשָׁה, אַף עַל פִּי שֶׁהָיְתָה הַצְּעִירָה שֶׁבָּהֶם,

“לְהוֹדִיעַ שֶׁאֲנַחְנוּ כָּאן…”

“אֲנִי מִצְטַעֶרֶת,” אָמְרָה טוּנְדְּרָה, “אֵין לָנוּ טֶלֶפוֹן.”

הַיְּלָדִים הִבִּיטוּ זֶה בָּזֶה בִּפְלִיאָה, אַךְ לאֹ אָמְרוּ דָּבָר. בְּאוֹתוֹ רֶגַעבִּקַּע רַעַם נוֹסָף אֶת הַשָּׁמַיִם. נִדְמֶה הָיָה שֶׁהַבַּיִת רוֹעֵד כֻּלּוֹ,

וְשַׁבְרִיר שְׁנִיָּה אַחַר כָּךְ כָּבוּ פָּנָסֵי הָרְחוֹב וְחֹשֶׁךְ מֻחְלָט עָטַף אֶת

הַשְּׁכוּנָה.

“כַּנִּרְאֶה נִפְגַּע אֵיזֶה עַמּוּד חַשְׁמַל,” אָמְרָה טַייְגָּה. “טוֹב שֶׁאֲנַחְנוּ

לֹא מְחֻבָּרוֹת לְרֶשֶׁת הַחַשְׁמַל…”

“בֶּאֱמֶת?” שָׁאַל בֶּנְגִּ’י בִּפְלִיאָה.

“אַתָּה רוֹאֶה כַּמָּה אֶפְשָׁר לִסְמֹךְ עַל חֶבְרַת הַחַשְׁמַל,” נָחֲרָה

טַייְגָּה בְּבוּז. “לָנוּ יֵשׁ הַדְּרָכִים שֶׁלָּנוּ לְחַמֵּם מַיִם, מָזוֹן, לְהָאִיר

אֶת הַבַּיִת וּלְהִתְחַמֵּם. אֵין לָנוּ צרֶֹךְ בַּקִּדְמָה הַבִּלְתִּי נִסְבֶּלֶת הַזּוֹ.”

הַיְּלָדִים צִחְקְקוּ בִּפְלִיאָה מְעֹרֶבֶת בִּמְבוּכָה.

“הָרְחוֹב מוּצָף מַיִם,” סִפְּרָה פִיפִי. “בְּקֹשִׁי הִצְלַחְנוּ לַעֲבֹר.”

“הַמַּיִם יִתְנַקְּזוּ לְאַט לְאַט,” הִרְגִּיעָה טוּנְדְּרָה. “בּוֹאוּ, הִכָּנְסוּ

בֵּינְתַיִם לַסָּלוֹן. אָכִין לְכֻלָּנוּ מַשֶּׁהוּ חַם לִשְׁתּוֹת.”

“אָז… מִי זֶה פָּאתוֹס?” הֵעֵז בֶּנְגִּ’י לִשְׁאֹל בְּטֶרֶם נִכְנְסוּ שְׁלָשְׁתָּם

לַסָּלוֹן. “זֶה שֶׁעָלוּל לִנְשֹׁךְ…”

טוּנְדְּרָה וְטַייְגָּה פָּרְצוּ בִּצְחוֹק.

“פָּאתוֹס הוּא הַכֶּלֶב הַפַּחְדָן בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם,” הֵעִידָה טוּנְדְּרָה,

“הוּא שָׁם, מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן,” הִצְבִּיעָה לְעֵבֶר מְקוֹם מִרְבָּצוֹ שֶׁל

פָּאתוֹס, הָרוֹעֵד עֲדַיִן. “הוּא סוֹבֵל מֵאַסְטְרָפוֹבְּיָה.”

“אַסְטְרָ… מָה?” שָׁאַל בּוּלִי.

“פַּחַד מֵרְעָמִים,” הִסְבִּירָה טַייְגָּה. “בְּכָל פַּעַם כְּשֶׁפּוֹרֶצֶת סוּפָה,

הוּא מִסְתַּתֵּר מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן.”

“מִסְכֵּנוֹן,” אָמְרָה פִיפִי בְּרַחֲמִים. וְכָךְ, יְחֵפִים וּבִבְגָדִים רְטֻבִּים,

נִכְנְסוּ שְׁלֹשֶׁת הַיְּלָדִים אֶל הַסָּלוֹן וְהִתְיַשְּׁבוּ עַל שְׁטִיחַ הַצֶּמֶר

הֶעָבֶה, מוּל הָאָח הַמְבֹעֶרֶת.

טַייְגָּה הִתְיַשְּׁבָה בְּכֻרְסַת הַקְּטִיפָה הַיְשָׁנָה וְנֶאֶנְחָה. לֹא מַמָּשׁ

הִתְחַשֵּׁק לָהּ לְאָרֵחַ שְׁלֹשָׁה זָבֵי חֹטֶם בְּבֵיתָהּ, אַךְ נִרְאֶה הָיָה כִּי

טוּנְדְּרָה כְּבָר הֶחְלִיטָה בִּמְקוֹמָהּ, מַמָּשׁ כְּפִי שֶׁעָשְׂתָה תָּמִיד.

כַּעֲבֹר דַּקּוֹת סְפוּרוֹת שָׁבָה טוּנְדְּרָה לַסָּלוֹן כְּשֶׁבְּיָדֶיהָ מַגָּשׁ,

וְעָלָיו מֻנָּח קֻמְקוּם עָשׂוּי קֶרָמִיקָה, אֲשֶׁר מִפִּיָּתוֹ עָלוּ אֵדִים

לְבָנִים. לְצִדּוֹ הָיוּ מֻנָּחִים חֲמִשָּׁה סִפְלֵי קֶרָמִיקָה גַּסִּים וְכֵן קַעֲרַת

קֶרָמִיקָה בַּעֲלַת גִּמּוּר מְסֻלְסָל, מְלֵאָה בְּעוּגִיּוֹת שְׁבָבֵי שׁוֹקוֹלָד

בֵּיתִיּוֹת. הַיְּלָדִים הִבִּיטוּ בָּעוּגִיּוֹת בְּעֵינַיִם פְּעוּרוֹת.

“נוּ, קָדִימָה, הִתְכַּבְּדוּ,” צָחֲקָה טוּנְדְּרָה וּבְיָדַיִם רוֹעֲדוֹת הִנִּיחָה

אֶת הַמַּגָּשׁ עַל שֻׁלְחַן הַסָּלוֹן הַנָּמוּךְ.

בַּתְּחִלָּה הוֹשִׁיטָה פִיפִי יָד מְהֻסֶּסֶת וְלָקְחָה לְעַצְמָהּ עוּגִיָּה,

אַחֲרֶיהָ הֵעֵז גַּם בֶּנְגִּ’י, וּבְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר נִשְׁבַּר גַּם בּוּלִי וְשָׁכַח

מִכָּל גִּנּוּנֵי הַנִּימוּס שֶׁעֲלֵיהֶם הִקְפִּידוּ הוֹרָיו וְתָחַב אֶל פִּיו עוּגִיָּה

שְׁלמה .

מַטְּחֵי הַגֶּשֶׁם לֹא פָּסְקוּ לְרֶגַע וּרְעָמִים הִרְעִידוּ אֶת הַבַּיִת כֻּלּוֹ.

הָרוּחַ, שֶׁהִצְלִיחָה לְהִשְׁתַּחֵל מִבַּעַד לַסְּדָקִים הַצָּרִים שֶׁבַּחַלּוֹנוֹת,

שָׁרְקָה בְּעֹז וְהִשְׁמִיעָה מַנְגִּינָה צוֹרֶמֶת.

פָּאתוֹס שָׁכַב עֲדַיִן מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן וְיִבֵּב חֲלוּשׁוֹת.

“הַסּוּפָה הַזֹּאת מַזְכִּירָה לִי אֶת הַהֲצָפָה הַנּוֹרָאָה בִּנְהַר הַתֶּמְזָה…  וְאֶת רִיבֶר הַמִּסְכֵּנָה…” צִמְצְמָה טוּנְדְּרָה אֶת עֵינֶיהָ כְּנִזְכֶּרֶת.

“לִפְנֵי כַּמָּה זְמַן זֶה הָיָה, טַייְגָּה? לְפָחוֹת מֵאָה שָׁנִים…”

“אַל תַּגְזִימִי,” הֵשִׁיבָה טַייְגָּה וְהוֹסִיפָה מִבְּלִי לְמַצְמֵץ, “זֶה הָיָה

בשְִּׁנתַ 1928 . בֶּאֱמֶת לֹא לְהַאֲמִין אֵיךְ הַזְּמַן עוֹבֵר.”

“רֶגַע, בְּנוֹת כַּמָּה אַתֶּן?” שָׁאַל בֶּנְגִּ’י וּמִיָּד נִזְכַּר כִּי הוֹרָיו אָמְרוּ לוֹ

פַּעַם שֶׁזֶּה לֹא מְנֻמָּס לְבַקֵּשׁ מִגְּבֶרֶת לוֹמַר אֶת גִּילָהּ.

“וְעַל אֵיזוֹ הֲצָפָה אַתְּ מְדַבֶּרֶת?” שָׁאַל בּוּלִי בְּסַקְרָנוּת.

“וּמִי זֹאת רִיבֶר?” הִתְעַנְיְנָה גַּם פִיפִי.

“כַּמָּה שְׁאֵלוֹת יֵשׁ לָכֶם,” נֶאֶנְחָה טַייְגָּה וְהִתְרַוְּחָה בַּכֻּרְסָה. “זֶה

קָרָה בִּזְמַן סוּפָה בְּדִיּוּק כְּמוֹ זֹאת שֶׁמִּתְחוֹלֶלֶת כָּרֶגַע בַּחוּץ. מַזָּל

גָּדוֹל שֶׁאַף אֶחָד מֵאִתָּנוּ לֹא גָּר לְצַד נָהָר…”

“הַנָּהָר פָּשׁוּט עָלָה עַל גְּדוֹתָיו?” שָׁאַל בֶּנְגִּ’י.

“הַלְוַאי וְזֶה הָיָה כָּל כָּךְ פָּשׁוּט,” פָּלְטָה טוּנְדְּרָה אֲוִיר. “אַתֶּם

יוֹדְעִים, לִפְעָמִים בִּזְמַן גְּשָׁמִים עַזִּים, נוֹטִים נְהָרוֹת שׁוֹנִים

בְּרַחֲבֵי הָעוֹלָם לַעֲלוֹת עַל גְּדוֹתֵיהֶם.”

“טוֹב, זֶה לאֹ קוֹרֶה רַק בִּגְלַל גֶּשֶׁם,” נִכְנְסָה טַייְגָּה לִדְבָרֶיהָ. “זֶה

יָכוֹל לִקְרוֹת גַּם מֵהַפְשָׁרַת שְׁלָגִים אוֹ בִּגְלַל אֵיזוֹ בְּעָיָה בְּמַעַרְכוֹת

הַסְּכָרִים…”

“כֵּן,” אָמְרָה טוּנְדְּרָה, “הַיּוֹם כְּבָר יֵשׁ סְכָרִים בְּכָל מָקוֹם שֶׁבּוֹ

יֵשׁ נָהָר וְסַכָּנַת הֲצָפוֹת, אֲבָל פַּעַם הַמַּצָּב הָיָה שׁוֹנֶה. בְּאוֹתוֹ לֵיל

סוּפָה אֻמְלָל, בְּשִׁבְעָה לְיָנוּאָר, אִם אֵינֶנִּי טוֹעָה, נְהַר הַתֶּמְזָה

שֶׁבְּמֶרְכַּז לוֹנְדוֹן עָלָה עַל גְּדוֹתָיו וְגָרַם לַהֲצָפָה עֲצוּמַת מְמַדִּים.”

“אַרְבָּעָה עָשָׂר אֲנָשִׁים קִפְּחוּ אֶת חַיֵּיהֶם בְּאוֹתוֹ לַיְלָה,” סִפְּרָה

טַייְגָּה בְּעַגְמוּמִיּוּת, “וְעַשְׂרוֹת אֲנָשִׁים אִבְּדוּ אֶת בָּתֵּיהֶם…”

“אֵיךְ זֶה קָרָה?” שָׁאַל בּוּלִי בְּעֵינַיִם פְּעוּרוֹת.

“וּמִי זֹאת רִיבֶר?” הִתְעַקְּשָׁה פִיפִי.

“רִיבֶר הִיא בַּת־נָהָר מַקְסִימָה שֶׁהִתְגּוֹרְרָה בְּאוֹתָם יָמִים בַּעֲיָרָה

שְׁלֵוָה בְּעֵמֶק הַתֶּמְזָה שֶׁבְּסָמוּךְ לְלוֹנְדוֹן.”

“בַּת־נָהָר?” שָׁאֲלוּ שְׁלֹשֶׁת הַיְּלָדִים פֶּה אֶחָד.

“מָה זֶה אוֹמֵר?” חָקְרָה פִיפִי.

טַייְגָּה וְטוּנְדְּרָה פָּרְצוּ בִּצְחוֹק. “נוּ, זֶה בְּדִיּוּק כְּמוֹ בַּת־יָם, רַק

שֶׁבִּמְקוֹם לִחְיוֹת בְּיָם — הִיא חַיָּה בְּנָהָר,” הִסְבִּירָה טוּנְדְּרָה.

הַיְּלָדִים הֶחֱלִיפוּ בֵּינֵיהֶם מַבָּטִים תּוֹהִים.

“אֲנַחְנוּ כְּבָר קְצָת מְבֻגָּרִים בִּשְׁבִיל סִפּוּרִים כָּאֵלֶּה,” אָמַר בֶּנְגִּ’י

בְּקוֹל פָּגוּעַ.

“אֵין בְּעָיָה,” אָמְרָה טַייְגָּה, “אֶפְשָׁר לַעֲצֹר אֶת הַסִּפּוּר כָּאן. מִי

שֶׁלֹּא מַאֲמִין — מַפְסִיד.”

“לֹא, לֹא,” בִּקְּשָׁה פִיפִי, “בְּבַקָּשָׁה תַּמְשִׁיכוּ. סַפְּרוּ לָנוּ עַל רִיבֶר

וְעַל הַהֲצָפָה הַגְּדוֹלָה!”

“בְּסֵדֶר,” הִתְרַצְּתָה טַייְגָּה וְהֵחֵלָּה לְסַפֵּר: “זֶה קָרָה בִּשְׁנַת 1928 , זְמַן קָצָר לְאַחַר חַג הַמּוֹלָד, שֶׁהָיָה יָפֶה בִּמְיֻחָד בְּאוֹתָהּ שָׁנָה. שֶׁלֶג כָּבֵד יָרַד בְּגִבְעוֹת קוֹטְסְווֹלְדְס וְהִשְׁרָה אֲוִירָה חֲגִיגִית וּקְסוּמָה. הַכֹּל כֻּסָּה לָבָן — הָיָה זֶה מַחֲזֶה מַרְהִיב. אֵין כְּמוֹ לָשֶׁבֶת בְּתוֹךְ הַבַּיִת הַחַם, לַחְגֹּג אֶת הַחַג, לֵהָנוֹת מֵעֵץ הָאַשּׁוּחַ הַמְקֻשָּׁט, לְהַבִּיט מֵהַחַלּוֹן וְלִרְאוֹת אֶת הַשֶּׁלֶג יוֹרֵד אַט אַט וּמְכַסֶּה אֶת הָרְחוֹבוֹת.”

“אֲנִי אוֹהֵב חַגֵּי מוֹלָד לְבָנִים…” הִרְהֵר בֶּנְגִּ’י בְּקוֹל רָם.

“בְּכָל אֹפֶן,” הִמְשִׁיכָה טַייְגָּה, “אַף אֶחָד לֹא הֶאֱמִין שֶׁהַשָּׁנָה

החַדֲ שָָׁה , שְׁנתַ 1928 , תִּפָּתַח בִּזְוָעָה כָּזוֹ…”

“בְּעֶרֶב הַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה,” קָטְעָה אוֹתָהּ טוּנְדְּרָה, “הֵחֵלּוּ לְפֶתַע

הַשְּׁלָגִים לְהַפְשִׁיר וּמִיָּד אַחַר כָּךְ יָרְדוּ בְּרַחֲבֵי לוֹנְדוֹן מַטְּחֵי גֶּשֶׁם

כְּבֵדִים. הַיָּם הַצְּפוֹנִי סָעַר וְגַלִּים עֲצוּמִים הִכּוּ וְחָדְרוּ אֶל נְהַר

הַתֶּמְזָה, הַחוֹצֶה אֶת לוֹנְדוֹן. בְּנוֹת־הַנָּהָר, שֶׁהָיוּ אָז חֲבֵרוֹת טוֹבוֹת שֶׁל טַייְגָּה וְשֶׁלִּי, הִסְתַּתְּרוּ מִתַּחַת לַמַּיִם עַד יַעֲבֹר זַעַם. טַייְגָּה וַאֲנִי, כְּמוֹ יֶתֶר הַפֵיוֹת, הִסְתַּתַּרְנוּ בַּבָּתִּים שֶׁלָּנוּ, שֶׁבַּפַּארְקִים וּבַיְּעָרוֹת. מַטְּחֵי גֶּשֶׁם חֲזָקִים כָּאֵלֶּה עֲלוּלִים הָיוּ לִפְגֹּעַ בַּכְּנָפַיִם הָעֲדִינוֹת שֶׁלָּנוּ…”

“רֶגַע… מָה זֹאת אוֹמֶרֶת? לְמָה אַתְּ מִתְכַּוֶּנֶת?” שָׁאֲלָה פִיפִי.

בּוּלִי וּבֶּנְגִּ’י בָּהוּ בְּטוּנְדְּרָה מְמֻשָּׁכוֹת, מְבֻלְבָּלִים.

“אַתֶּן… כְּאִלּוּ… מַכִּירוֹת פֵיוֹת?” שָׁאֲלָה פִיפִי בְּהִסּוּס.

טַייְגָּה וְטוּנְדְּרָה הִבִּיטוּ זוֹ בָּזוֹ וּפָרְצוּ בִּצְחוֹק.

“מַכִּירוֹת הֵיטֵב,” הֵשִׁיבָה טַייְגָּה, “וְלֹא רַק מַכִּירוֹת. טוּנְדְּרָה

וַאֲנִי — שְׁתֵּינוּ פֵיוֹת לְשֶׁעָבַר.”

“מָה זֹאת אוֹמֶרֶת לְשֶׁעָבַר?” חָקְרָה פִיפִי.

“וּמָה זֹאת אוֹמֶרֶת פֵיוֹת?” שָׁאַל בֶּנְגִּ’י.

“פַּעַם הֱיִיתֶן פֵיוֹת וְעַכְשָׁו כְּבָר לֹא?” הוֹסִיפָה פִיפִי לִשְׁאֹל.

“אֲנַחְנוּ פֵיוֹת בְּדִימוֹס,” אָמְרָה טוּנְדְּרָה וְצִחְקְקָה. “פֵיוֹת

בְּגִמְלָאוֹת. בְּגִילֵנוּ הַמֻּפְלָג כְּבָר אֵין לָנוּ כֹּחוֹת לְהַרְפַּתְקָאוֹת…”

“כָּל פֵיָה, בְּהַגִּיעָהּ לְגִיל מְסֻיָּם, זַכָּאִית לִבְחֹר אֶת הֶמְשֵׁךְ

דַּרְכָּהּ,” הִסְבִּירָה טַייְגָּה. “חֵלֶק בּוֹחֲרוֹת לְהִשָּׁאֵר פֵיוֹת, לְהַמְשִׁיךְ

לְהִתְגּוֹרֵר בַּיְּעָרוֹת וּלְהִזְדַּקֵּן שָׁם בְּכָבוֹד, וְאִלּוּ אֲחֵרוֹת בּוֹחֲרוֹת

לְוַתֵּר עַל חַיֵּי הַקֶּסֶם לְטוֹבַת חַיֵּי נוֹחוּת שְׁקֵטִים יוֹתֵר. טוּנְדְּרָה

וַאֲנִי קִבַּלְנוּ אֶת הַהַחְלָטָה הַזּוֹ לִפְנֵי שָׁנִים. זֹאת הָיְתָה הַחְלָטָה

קָשָׁה וְכוֹאֶבֶת, אֲבָל זֶה מָה שֶׁרָצִינוּ. וַאֲנַחְנוּ לֹא מִתְחָרְטוֹת.

לֹא פָּשׁוּט לְהִתְגּוֹרֵר בְּיַעַר, לְהִתְגּוֹנֵן מִפְּנֵי טוֹרְפִים וּבְנֵי אָדָם

סַקְרָנִים, לִשְׁמֹר אֶת עוֹלַם הַקֶּסֶם בְּסוֹד וְלֹא לְהִתְגַּלּוֹת אַף

פַּעַם.”

“אַתֶּן סְתָם עוֹבְדוֹת עָלֵינוּ!” אָמַר בּוּלִי בְּכַעַס.

“אֱמוּנָה בִּדְבָרָיו שֶׁל הָאַחֵר הִיא בְּחִירָה,” הִטְעִימָה טַייְגָּה. “זוֹ

בְּחִירָה שֶׁלְּךָ בְּמָה לְהַאֲמִין וּבְמָה לֹא.”

“תּוֹכִיחוּ לָנוּ!” דָּרַשׁ בֶּנְגִּ’י.

“אֲנַחְנוּ לֹא חַיָּבוֹת לְהוֹכִיחַ לָכֶם דָּבָר,” אָמְרָה טַייְגָּה מְעַט בְּרֹגֶז,

“הַדֶּלֶת פְּתוּחָה. אַתֶּם רַשָּׁאִים לַעֲזֹב בְּכָל רֶגַע.”