“ואז פגשתי חתול” – ספר סיפורי חתולים

רוצים להנות מספר מרתק ולעזור לחתולי הרחוב?

הספר “ואז פגשתי חתול” מאגד בתוכו 30 סיפורים אמיתיים על חתולים אמיתיים.
הוא נכתב כספר למבוגרים, אך יכול להתאים גם לצעירים יותר.
במהלך הקריאה, תפגשו 30 חתולים ואת הסיפורים המדהימים ויוצאי הדופן שלהם. תתכוננו להתרגש, לצחוק, לדמוע, ולהכיר מקרוב את האהבה וההתמסרות האינסופית בין אדם לחתולו. האנשים והחתולים שבספר, חלקם בחיים וחלקם כבר לא, יעבירו אתכם מסע מרתק לתוך עולמם ויעניקו לכם תובנות משמעותיות על החיים ובכלל.

שמי אשכר ואני סופרת ילדים ונוער. עד היום ראו אור 35 ספרים שלי. מעבר לכך, אני גם חובבת מושבעת של חתולים ומגדלת יחד עם משפחתי 13 חתולים. הפעם, החלטתי למזג בין שתי האהבות שלי: כתיבה וחתולים, וליצור ספר שונה ומיוחד. הפרויקט החתולי הזה הוא משהו שאני חולמת עליו כבר שנים רבות.

אני מזמינה אתכם להצטרף אליי, לקרוא ולתרום.

הספר “ואז פגשתי חתול”
88.00
משלוח חינם, כולל תרומה של 10  

איך זה עובד?

על כל רכישה של ספר, ייתרם סכום של 10 ₪ לאחת העמותות הפועלות למען רווחתם של חתולי הרחוב. במהלך הרכישה, תוכלו לבחור למי מבין העמותות שברשימה ברצונכם שהכסף ייתרם.

קצת מידע עליי

אני אשכר ארבליך-בריפמן ואני סופרת ילדים ונוער ומנחת סדנאות כתיבה אינטרנטיות לילדים. אני נשואה לדורון ואמא לשלוש בנות (יערי, מפל ואגת), לשלושה-עשר חתולים, לכלבה ולחמש תרנגולות. אנחנו גרים בחיפה, ממש על גבול יערות הכרמל ומאוד מחוברים לטבע. עד היום ראו אור 35 ספרים שלי בהוצאות גדולות כמו ידיעות ספרים, כנרת זמורה ביתן, רימונים ודני ספרים. ביניהם גם הסדרה האהובה “ווינטר בלו, ילדת-פיות” שכבשה מאות אלפי לבבות. את ספרי ה-36 החלטתי להקדיש ליצורים הפרוותיים האהובים עליי בעולם: חתולים.

 

סקרנים לשמוע על ספרים נוספים שלי?

סקרנים לשמוע על סדנאות הכתיבה שלי?

 

 

מכירים עוד אוהבי חתולים?
ספרו להם על הפרויקט!

יש לכם רעיון מקורי לקידום הפרויקט?
כתבו לי בווטסאפ (הכפתור בתחתית הדף)!

סיפור קצר מתוך הספר

חֲברה, החתולה שפתחה את ליבה

 חֲברה הגיעה אלינו בתקופה שבה היו לנו כבר תשעה חתולים.

היא הייתה חתולת רחוב למודת ניסיון שגרה בין הפחים. היינו רואים אותה מדי יום כשיצאנו לזרוק את הזבל. תמיד הביטה בנו בעיניה הירוקות החודרות, אך מעולם לא נתנה לנו להתקרב. בהדרגה הצלחנו לגרום לה להגיע אל פינת ההאכלה שבגינה שלנו, ואז הייתה מתגנבת בשקט, אוכלת במהירות, מביטה לכל עבר בחרדה, וכששבעה הייתה מסתלקת במהירות.

אם היו שואלים אותי באיזה מכל כיבושי לבבות החתולים אני גאה במיוחד הייתי אומרת מיד שבכיבוש ליבה של חֲברה. הדרך אל ליבה הייתה ארוכה ומאתגרת, אבל עמדנו בה כולנו בגבורה. בסבלנות אין קץ, במשך זמן בלתי מבוטל, התרפסנו בפני החתולה היפיפייה הזו, שעל אף היותה חתולת פחים הייתה תמיד מטופחת וזוהרת, בעלת שיער ארוך ומבריק ועיני אזמרגד נוצצות. דיברנו אליה, צקצקנו בלשוננו, קראנו לה, השמענו שלל קולות מגוחכים, שריקות וזמזומים, עד שבסופו של דבר התרצתה והחלה להתקרב. בתחילה רק לרחרח, ואז הרשתה לנו גם ללטף בעדינות רבה. פרוותה הרכה הרשימה אותנו, ובעיקר כבש את ליבנו אופייה העדין והמיוחד. הייתה זו תעלומה בעינינו, כיצד חתולה כה עדינה שרדה ברחוב.

בתוך זמן קצר היא נהייתה חברת אמת. מסיבה זו קראנו לה בשם המשעשע חֲברה. כל כך שמחתי על קרבתה, על כך שהרשתה לי סוף סוף לגעת בה, על החברות הזו שרקמנו. שמחתי שכל השעות שבהן הייתי יושבת מצונפת בחדר המדרגות, נושמת בקושי ומנסה להניח לה להתרגל אליי, הוכיחו את עצמן בסופו של דבר.

להקלתנו הרבה, חברה כבר הייתה מעוקרת, כך שגם החשש מהמלטת גורים נוספים שיחיו ברחוב ירד מן הפרק.

סידרתי לה סלסלת קש מרופדת בכניסה לבית, שבה ישנה בלילה. בבוקר הייתה ממתינה לנו בכניסה ביללות דקות ועדינות ומבקשת את מזונה.

לא ברור אם אנחנו אלה שכבשנו את ליבה או היא זו שכבשה את ליבנו, כך או כך, הייתה זו אהבה הדדית. אצלנו ממבט ראשון ואצלה ממבט שלישי או אולי עשירי בכלל.

בשלב מסוים החלטנו לגלות לה היכן נמצא פתח החתולים הסודי שדרכו נכנסים כל חתולינו הביתה ויוצאים כרצונם. עד ליום שבו התקנו את הפתח הייתה החבורה העליזה מעירה אותנו בשעות שונות ומשונות במהלך הלילה בבקשה לצאת או להיכנס. טרוטי עיניים היינו קמים בשעות לא שעות, פותחים חלון או סוגרים דלת וחוזר חלילה. כמו תחנת רכבת באישון ליל. בשלב מסוים החלטנו שאין ברירה אלא לחצוב חור בקיר ולבנות לחתולים פתח משלהם. אחרי שלמדו כולם כיצד משתמשים בו, שנתנו שבה להיות שלווה.

לקחתי את חברה בזרועותיי, יצאנו החוצה, הקפנו את הבית והנחתי אותה ליד הפתח. נדנדתי את דלת הפלסטיק האפורה מצד לצד, פתחתי אותה לרווחה, נכנסתי עם חברה הביתה והצצתי דרך דלת הפלסטיק החוצה, הכול כדי ללמדה כיצד להיכנס ולצאת.

בתחילה היא היססה, אופייה החשדני, למוד הניסיון, לא השתנה, אך בשל היותה חתולה נבונה כל כך, היא למדה במהירות מה עליה לעשות. בהיסוס מה העזה להיכנס ומיד מיהרה לצאת.

לאחר שחשה מספיק בטוחה וגילתה את הספה שבסלון ואת הכריות המונחות עליה, נכבשה סופית ועד מהרה החלה לרבוץ על הספה כאילו הייתה חתולת בית כל חייה. בתחילה הייתה ישנה דרוכה, מכורבלת לכדור, אך שומרת על עין אחת פקוחה. היא לא הרשתה לעצמה לאבד שליטה או להתמסר אלינו בכל מאת האחוזים. עד שערב אחד השילה מעליה את כל המחסומים והתיישבה עליי. לרגע אפשרה לעצמה לעצום עיניים ולהתרפק, חושפת את הבטן הרכה. ליטפתי אותה בעדינות, נהנית מקול גרגוריה כאילו היו מוזיקה משובחת. אין מרגיע מקול גרגור של חתול. מאז הבינה חברה שהיא נמצאת במקום מוגן ובטוח והחלה חושפת דרך קבע את בטנה, נשכבת כשאיבריה פרושים לכל עבר, תוך שהיא מגרגרת באושר, מייללת בחנופה ומניעה קלות את כפות ידיה, מרמזת לנו ללטפה.

באחד הימים העניקה לי חברה מחווה מרגשת, והביאה לי מנחה. דרך חלון המטבח ראיתי אותה יורדת בחדר המדרגות, כשבפיה חתיכת עוף, שכפי הנראה מצאה באחד הפחים. עד היום לא הצלחנו להכחיד לגמרי את מנהגה לצלול אל תוך פחי האשפה ולדוג משם מציאות, שנים של חיים ברחוב הותירו בה את חותמם. היא ייללה יללות חזקות, קצרות וחדות, תוך שהיא אוחזת בפיה בחתיכת העוף. הפעם האחרונה ששמעתי יללות מסוג זה הייתה כאשר מרי שגידלה את גוריה בגינתנו, קראה להם וקיבצה אותם סביבה כשהביאה להם מזון. חברה נכנסה דרך פתח החתולים שנמצא בפינת הכתיבה שלי, שהיא גם פינת האוכל שלנו, והוסיפה ליילל בחוזקה. דורון היה הראשון שניגש אליה, אך חברה לא חדלה ליילל ולא הניחה לעוף שאחזה בפיה. דורון, שלא הצליח להרגיע את חברה, ביקש ממני לבוא. הגעתי מיד אל פינת הכתיבה ורכנתי לעברה. בבת אחת חדלה חברה מליילל. היא הניחה את נתח העוף לצידי ופסעה צעד אחד אחורנית. משהו במחווה הזו ריגש אותי עד דמעות, היא כמו סימנה לי לאכול! מעולם לא קיבלתי חתיכת עוף מהפח. ובכלל, איני אוכלת בשר. היה ברור לגמרי כי זו מתנה אישית שמכוונת אליי. לא לדורון ולא לבנות. אין ספק שנרקם בינינו קשר מיוחד. הודיתי לה בהתלהבות והענקתי לה שלל ליטופים. הצעתי לה לאכול את העוף בעצמה, לא היה לי לב לזרוק אותו, אחרי המחווה הכל כך מרגשת שעשתה. בתחילה היא היססה, הלוא הביאה אותו בשבילי, אך בסופו של דבר השתכנעה, התקרבה ואכלה. באותם רגעים התגודדו סביבנו שלושה חתולים וניוקי הכלבה. כולם רצו את העוף, אבל אני עמדתי על המשמר. זה העוף של חברה. ואם כבר, אז הוא בכלל שלי. כשסיימה לאכול, התחככה בי באריכות ויצאה החוצה.

לימים, הפכה הבאת המחוות הללו לעניין שבשגרה. פעם היה זה חרק מת, עצום ממדים, פעם הייתה זו קציצה חמה היישר מהגריל של השכנים, ופעם עכברוש מת שנחת לצד מיטתי בארבע לפנות בוקר, מלווה ביללותיה החדות והקצרות של חברה.

חודשים רבים אחר כך, בשעת בוקר מוקדמת מאוד, הקצתי משנתי מאותן יללות נרגשות, חדות וקצרות. ליבי צנח. היה לי ברור שחברה הביאה לי את אחת ממנחותיה. כל מנחה שכזו לוותה אצלי בחרדה עצומה: האם מדובר במזון מעובד מפח האשפה או בעל חיים אומלל שנפח את נשמתו על לא עוול בכפו? ברור לי שציד חתולים הוא עניין בעייתי מאוד, כי חתולים שצדים מְפֵרים את המאזן האקולוגי העדין ומאיצים היכחדות של מינים מסוימים של בעלי חיים. אני מודעת לכך ומצרה על כך, אבל אין ביכולתי למנוע זאת. רוב חתולינו אינם צדים. חתולים שאומצו בגיל צעיר מאוד הם לרוב משוללי יצר של ציד, אך חתולים שאימצתי מהרחוב בגיל מבוגר, אלה שכבר חוו על בשרם רעב, צמא וקור, אלה שנאבקו על מנת לשרוד ולמדו לצוד, ככל הנראה יצודו עד סוף ימיהם.

על כן אני מעדיפה את המתנות המעובדות שמגיעות מפח האשפה, אך לצערי אינני שולטת בהן. באותו בוקר מוקדם הייתה זו מפל, אחת מתאומותיי, שניגשה אל חברה וקראה בקול נחרד: “זו ציפור!”

דורון זינק מהמיטה וביקש מחברה לשחרר את הציפור מפיה. אך חברה סירבה ולא פסקה מליילל. גם מפל ניסתה להציל את הציפור, אך חברה אחזה בה היטב. ניגשתי אני והתיישבתי לצד חברה, שנראתה נסערת למדי. ידעתי שהציפור מיועדת לי. היא הניחה את הציפור השברירית לצידי. הייתה זו צוּפִית בּוֹהֶקֶת, חומה, קטנטונת ממש. במבט ראשון היא נראתה נטולת רוח חיים, אך במבט מדוקדק יותר ראיתי שמקורה נע עדיין וכי היא נושמת. עיניה היו עצומות. ידעתי שכבר אין דרך לעזור לה. כבר הצלחתי בעבר להציל ציפורים פצועות שמצאתי במצבים שונים, אך במקרה זה היה ברור כי אין בידי לעזור. הרמתי את הציפור הקטנטנה בידיי. היא הייתה חמימה למגע. חשתי את חזה עולה ויורד. חיים קטנים ביד שלי ואין ביכולתי לעשות דבר. כעבור דקה הנשימות פסקו. תנועות המקור פסקו. דם נטף על הרצפה.

“אימא, כל היד שלך דם…” לחשה מפל.

ישבתי שם על הרצפה, עם הציפור ביד ומגע הדם החמים שלה בין אצבעותיי, מטפטף, מטפטף, טיפות אדומות על הרצפה ובין האצבעות. דורון ניגש ולקח אותה ממני. נפש קטנה ועדינה. לא יכולתי לעשות דבר. חברה הביטה בי בעיני האזמרגד שלה, מצמצה אליי ארוכות, אוהבת אותי אהבה כנה ואמיתית. אחר כך התחככה בי קלות והלכה לה לדרכה.

ואני נשארתי לשבת שם, אוהבת אותה ובו זמנית מתאמצת שלא לכעוס עליה, על חברה שלי, חתולת רחוב שהצלנו מחיי הרחוב, חתולה אסירת תודה, שהצלחנו לביית כמעט לגמרי, אבל לא עד הסוף. ובאותם רגעים חשבתי על העוצמה שבה אני חווה אירועים מסוימים. חשבתי לעצמי עד כמה אני אוהבת בעלי חיים. עד כמה אני אוהבת חתולים. עד כמה אני אוהבת ציפורים. ולפעמים הן מתות לי בין הידיים.

(את הסיפור הזה ועוד רבים אחרים ניתן לקרוא בספר החדש “ואז פגשתי חתול”)

קצת על השחקנים הראשיים

קבלו את החתולים של חובבי החתולים שתרמו את הסיפור האישי שלהם למען הספר הזה:

סלטה, החתולה של מיכל

ביסלי, החתול של נירה

פיסטוק, החתול של סיון

ג'יין, החתולה של סתיו

סטיבי, החתול של אלון

חאתול, החתול של ענבל

בל, החתולה של מיוריאל

ריס, החתול של סיון

קיטי

יודה

ג'רי, החתול של רומה ומיכל

פיצי, החתולה של דני

יאסי

ווארה

ווארה ויאסי

שאול

קבלו את החתולים האישיים שלי, מהעבר ומההווה:

קוטג'

תרד

אוליב

ענן, החתול הראשון

קשיו

פיסטוק

קרקר

צ'אי ומוזלי

מוקה

חברה

יוגורט (יוגי)

סויה וטופו

סויה

טופו

חלבה

קרם

מייפל

ליצ'י

מנטה

צ'דר

צמר

נרו

נרו, לילה וחושך

גאטו

Date Billing First name Shipping City
2022-08-27נועה
2022-08-21רות
2022-08-13הדס
2022-08-06לילך
2022-07-31נטליה
2022-07-26אלון
2022-07-18Anna
2022-07-13מירה
2022-07-09גיל
2022-07-08ענת
2022-07-06בר
2022-07-06תומר
2022-06-27תמר
2022-06-23ארנון
2022-06-23ניצן
2022-06-22זהר
2022-06-22מירי
2022-06-21רונית
2022-06-16שרון
2022-06-15עדי
2022-06-15ענת
2022-06-13שקד
2022-06-13נעה
2022-06-12מתן
2022-06-12חן
2022-06-12אלה
2022-06-11ליזה
2022-06-11פולינה
2022-06-11אניה
2022-06-09דניאל
2022-06-06לורן
2022-06-06אפרת
2022-06-05ענת
2022-06-05אישתר עתיקות - יערה ליבני
2022-06-05רעיה
2022-06-05מיכל
2022-06-05נועה
2022-06-04זזי
2022-06-02סיון
2022-06-02נטליה
2022-06-02מיכל
2022-06-01יהגל צור
2022-06-01ליאת
2022-06-01איתאל
2022-05-31שרון
2022-05-31אלכס
2022-05-31דור
2022-05-30אלונה
2022-05-30אבירם
2022-05-30אמיתי
2022-05-27לירית
2022-05-27מיקי
2022-05-27נופר
2022-05-27יובל
2022-05-27עדית
2022-05-27אנה
2022-05-26דפני
2022-05-25רחל
2022-05-25מאיה
2022-05-25לירון
2022-05-25שרית
2022-05-25אירית
2022-05-24שרון
2022-05-24לירית
2022-05-24כרמית
2022-05-24זאב
2022-05-24לילי
2022-05-24יסמין
2022-05-24הילית
2022-05-23דניאל
2022-05-23טל
2022-05-23סיגל
2022-05-23אלה
2022-05-23ענבל
2022-05-22איילת
2022-05-21אירינה
2022-05-20שירן
2022-05-20איגור
2022-05-19הילה
2022-05-19קרן
2022-05-18לינוי
2022-05-18עמית
2022-05-17יהודית
2022-05-17מיכל
2022-05-15צאלה
2022-05-14לימור
2022-05-12עומר
2022-05-11שירה
2022-05-11אורטל
2022-05-11ליעד
2022-05-10אסף
2022-05-10יעל
2022-05-10יעל
2022-05-09שרון
2022-05-08יפעת
2022-04-30רותם
2022-04-26דניאל
2022-04-22לילך
2022-04-16אורן
2022-04-15בן
2022-04-14נועה
2022-04-10שחר
2022-04-07דב
2022-04-07שירה
2022-04-06נעמי
2022-04-06גלי
2022-04-02שני
2022-04-01ורדית
2022-04-01אלעד
2022-04-01דיאנה
2022-04-01דפנה
2022-03-30עמית
2022-03-30נירי
2022-03-29סמדר
2022-03-27שלי
2022-03-27ניבה
2022-03-26אורית
2022-03-25רון-לי
2022-03-25רות
2022-03-25Liran
2022-03-25אירה
2022-03-24שלומית
2022-03-24מיכל
2022-03-24קרן
2022-03-24מיכאל
2022-03-24יעל
2022-03-23איילת
2022-03-23בלהה
2022-03-23תמר
2022-03-23קרן
2022-03-22יובל
2022-03-22רינתיה
2022-03-22רות
2022-03-21ליאור
2022-03-21בלהה
2022-03-21אליאש
2022-03-21מרים
2022-03-20אביה
2022-03-20מרתה
2022-03-20גילה
2022-03-20אופק
2022-03-20לאה
2022-03-20טלי
2022-03-20מירב
2022-03-20ענבל
2022-03-19שיראל
2022-03-19אנה
2022-03-19רוני
2022-03-19עפרי
2022-03-18דנה
2022-03-18נוי
2022-03-18ליאת
2022-03-17הדר
2022-03-17דליה
2022-03-17אריאלה
2022-03-16עין בר
2022-03-16דיאנהבאר שבע
2022-03-16אושרתטירת כרמל
2022-03-16ליזהרצליה
2022-03-15
2022-03-15נעמהאבני איתן
2022-03-13עמית כהןהרצליה
2022-03-13אפרתכפר סבא
2022-03-12יסמיןשערי תקווה
2022-03-12רינתקיבוץ כפר המכבי
2022-03-12יפהכפר סבא
2022-03-11ענבלחיפה
2022-03-11איילתרעננה
2022-03-10שיריהרצליה
2022-03-10איריסחיפה
2022-03-10רוןפרדסיה
2022-03-10רוניתאשקלון
2022-03-10יעלמזכרת בתיה
2022-03-10עדינהחיפה
2022-03-10תמר ליחיפה
2022-03-10בלההמושב קדרון
2022-03-09נועהקיבוץ רמת יוחנן
2022-03-09חןרעננה
2022-03-09דליהראש העין
2022-03-09עינבלחניתה
2022-03-09מיהבנימינה
2022-03-09אורניתמושב מנוחה
2022-03-08אלברטמטולה
2022-03-08אורטלהרצליה
2022-03-08מיכלחיפה
2022-03-07יארהחיפה
2022-03-07אפרילראשון לציון
2022-03-07גיליתל אביב
2022-03-07קורצקיהרצליה
2022-03-07רגינהמעלה אדומים
2022-03-06ריקירמת השרון
2022-03-06ורדתל אביב
2022-03-06בנימיןגבעתיים
2022-03-06BAREKETTel Aviv-yafo
2022-03-06רועיתל אביב
2022-03-06אוראלרחובות
2022-03-06בתאלכפר ורדים
2022-03-06נטעתל אביב - יפו
2022-03-05דינהרעננה
2022-03-05זהררמת גן
2022-03-05גלגבעת חיים איחוד
2022-03-04מריםחיפה
2022-03-04שירנהריה
2022-03-04רוניתחיפה
2022-03-04מיליבאר שבע
2022-03-03דביכפר ורדים
2022-03-03אריקהחיפה
2022-03-03יובלנהריה
2022-03-03נגהעולש
2022-03-02שרוןשמשית
2022-03-02סבטהנתניה
2022-03-02איילתזכרון יעקב
2022-03-02אלוןקריית טבעון
2022-03-02צפיחיפה
2022-03-02אלהנהורה ד.נ. לכיש דרום
2022-03-02נופרחיפה
2022-03-02אביבהתל אביב יפו
2022-03-02שיהוד השרון
2022-03-02אפרתמורן
2022-03-02ליאת וליארכפר-סבא
2022-03-02נעמיברכה ד.נ. לב השומרון
2022-03-02דוריתיקנעם עילית
2022-03-02מרבפרדס חנה כרכור
2022-03-02רמיחיפה
2022-03-01שרוןתל אביב
2022-03-01עדנהחיפה
2022-03-01שיריבת ים
2022-03-01סובלגבעתיים
2022-03-01מיכלחיפה
2022-03-01יוסףחיפה
2022-03-01רוניתירושלים
2022-03-01סיוןאור עקיבא
2022-03-01אודליהחיפה
2022-03-01דניאלרמת גן
2022-03-01יאנהגבעתיים
2022-03-01עדינתניה
2022-03-01רחליהוד השרון
2022-03-01שירהראש העין
2022-03-01מורןהוד השרון
2022-03-01עדיעין ורד (לוודא כתובת לפני משלוח)
2022-03-01ברוריהפתח תקווה
2022-02-28סתוסלעית
2022-02-28שירחיפה
2022-02-28מיוריאלגבעתיים
2022-02-28רותםגבעת שמואל
2022-02-27נריסהרצליה